המדע של צבעי חתולים: מה הופך אותם לכל כך מגוונים?

🧬 הבסיס הגנטי של צבע מעיל החתול

הקובע העיקרי של צבע מעיל החתול נמצא בגנים שלהם. לחתולים יש 19 זוגות של כרומוזומים, וגנים ספציפיים על כרומוזומים אלה מכתיבים את הייצור וההפצה של פיגמנטים. גנים אלה מקיימים אינטראקציה בדרכים מורכבות, מה שמוביל לספקטרום העצום של צבעים ודפוסים שנצפו אצל חתולי בית.

שני פיגמנטים ראשוניים אחראים לרוב צבעי הפרווה של החתול: אומלנין ופאומלנין. אאומלנין מייצר גוונים שחורים וחומים, בעוד שפאומלנין אחראי לגוונים אדומים וצהובים. הריכוז וההפצה של פיגמנטים אלו, הנשלטים על ידי גנים שונים, קובעים את צבע הפרווה הסופי.

מספר גנים מרכזיים משפיעים על צבע מעיל החתול. הגן 'אגוטי', למשל, שולט אם המעיל של החתול מוצק או מעוצב. הגן 'מדולל' משפיע על עוצמת הפיגמנטים, וכתוצאה מכך צבעים מדוללים כמו כחול (שחור מדולל) ושמנת (אדום מדולל). הבנת הגנים הללו חיונית להבנת המגוון של צבעי החתולים.

⚫ אומלנין: הפיגמנט השחור והחום

אומלנין הוא הפיגמנט האחראי לצבעים שחורים וחום בחתולים. עוצמת ייצור האומלנין נשלטת על ידי גנים ספציפיים. ריכוז גבוה של אומלנין מביא לפרווה שחורה עמוקה, בעוד שריכוז נמוך יותר מייצר גוונים של חום, שוקולד או קינמון.

הגן 'B' ממלא תפקיד מכריע בקביעת גוון החום. אללים (גרסאות) שונות של גן זה מביאות לשינויים בייצור האומלנין, מה שמוביל לגוונים חומים שונים. לדוגמה, האלל 'b' מייצר חום שוקולד, בעוד שהאלל 'bl' גורם לקינמון.

יתר על כן, הגן ה'דולל' יכול לשנות את הביטוי של אאומלנין. כאשר חתול יורש שני עותקים של אלל 'ד' הרצסיבי, הפיגמנט השחור מדולל לכחול (אפור), ופיגמנטים חומים מדוללים לילך או חום. אפקט דילול זה מרחיב באופן משמעותי את מגוון צבעי המעיל האפשריים.

🠠 Pheomelanin: הפיגמנט האדום והצהוב

Pheomelanin אחראי על הצבעים האדומים והצהובים בחתולים. בניגוד לאאומלנין, ייצור הפאומלנין מקושר לכרומוזום המין X. הגן 'O', הממוקם על כרומוזום X, קובע אם חתול ייצר פיגמנט אדום.

לחתולים יש שני כרומוזומי X (XX), המאפשרים להם לבטא פיגמנטים שחורים ואדומים כאחד. זהו הבסיס לדפוסי שריון צב וקליקו. חתולים זכרים, עם כרומוזום X אחד בלבד (XY), יכולים לבטא רק שחור או אדום, לא שניהם (למעט חריגים נדירים עקב חריגות גנטיות).

אלל 'O' מקודד לייצור פיגמנט אדום, ואילו אלל 'O' לא. אצל נקבות חתולים, אם כרומוזום X אחד נושא את אלל 'O' והשני נושא את אלל 'o', התוצאה היא דפוס של צב, שבו קיימים כתמים של שחור ואדום. אם החתול נושא גם את גן הכתמים החוויתיים (כתמים לבנים), הדפוס הופך לקליקו, עם כתמים של לבן, שחור ואדום.

🐾 דפוסי מעילים נפוצים לחתולים

מעבר לצבעים בסיסיים, דפוסי מעילים מוסיפים שכבה נוספת של מורכבות למראה החתולי. מספר גנים מקיימים אינטראקציה כדי ליצור דפוסים ברורים, כולל טאבי, צב וצבע פוינט.

דפוסי טאבי

דפוס הטאבי הוא אחד הנפוצים והמוכרים ביותר בחתולים. ישנן מספר וריאציות של דפוס הטאבי:

• טאבי מקרל: מאופיין בפסים צרים ואנכיים העוברים לאורך צידי החתול.
• טאבי קלאסי: כולל דפוסים מתערבלים בצדדים, המתוארים לעתים קרובות כדוגמת "עין בורה".
• טאבי מנוקד: מציג כתמים במקום פסים, שיכולים להשתנות בגודל ובצורה.
• Ticked Tabby: ידוע גם בשם Abyssinian Tabby, שבו שערות בודדות רצועות בצבעים שונים, היוצרות מראה של מלח ופלפל.

הגן 'אגוטי' ממלא תפקיד קריטי בקביעה אם חתול יציג דפוס טאבי. אם חתול יורש לפחות עותק אחד של אלל האגוטי הדומיננטי (A), הוא יציג דפוס טאבי. לחתולים עם שני עותקים של האלל הלא-אגוטי הרצסיבי (aa) יהיה פרווה בצבע אחיד, המסווה את כל תבנית הטאבי הבסיסית.

דפוסי צב וקליקו

כפי שצוין קודם לכן, דפוסי צב וקליקו נמצאים בעיקר אצל נקבות חתולים עקב תורשת X-linked של הגן 'O'. לחתולי צב יש תערובת של כתמים שחורים ואדומים, בעוד שלחתולי קליקו יש כתמים לבנים בנוסף לשחור ואדום.

התפלגות הכתמים השחורים והאדומים בחתולי צב וקליקו נקבעת על ידי תהליך הנקרא ביטול כרומוזום X. במהלך ההתפתחות המוקדמת, אחד משני כרומוזומי ה-X בכל תא מושבת באופן אקראי. השבתה זו מובילה לתאים שונים המבטאים או את אלל 'O' או את אלל 'o', וכתוצאה מכך תבנית הפסיפס של שחור ואדום.

דפוס קולורפוינט

תבנית ה-colorpoint מאופיינת בצבע כהה יותר בנקודות הגוף, כגון הפנים, האוזניים, הכפות והזנב. דפוס זה נגרם על ידי אלל רגיש לטמפרטורה של הגן 'cs', המשפיע על ייצור הפיגמנט.

האלל 'cs' פעיל יותר בטמפרטורות נמוכות יותר, מה שמוביל לייצור פיגמנט מוגבר באזורים הקרירים יותר בגוף החתול. זו הסיבה שהנקודות כהות יותר משאר המעיל. גזעים כמו סיאמי, בירמן והימלאיה ידועים בדפוסי הצבעים הייחודיים שלהם.

🧬 תפקידן של מוטציות בצבעי חתולים

מוטציות ממלאות תפקיד משמעותי בהופעתם של צבעים ודפוסים חדשים של חתולים. מוטציה היא שינוי ברצף ה-DNA שיכול להוביל לשונות בביטוי הגנים. מוטציות מסוימות עלולות לגרום לצבעי פרווה או דפוסים חדשים שלא היו בעבר באוכלוסייה.

לדוגמה, האוזניים המקופלות של גזע הסקוטיש פולד הן תוצאה של מוטציה גנטית דומיננטית המשפיעה על התפתחות הסחוס. באופן דומה, חוסר השיער של גזע הספינקס נגרם על ידי מוטציה גנטית רצסיבית המשבשת את התפתחות זקיקי השיער. למרות שאינן קשורות ישירות לצבע, מוטציות אלו מדגימות כיצד שינויים גנטיים יכולים להוביל לתכונות פיזיות ייחודיות.

מוטציות ספונטניות יכולות להתרחש בכל עת, ואם המוטציה מועילה או לפחות לא מזיקה, היא יכולה לעבור לדורות הבאים. לאורך זמן, מוטציות אלו יכולות לתרום למגוון הגנטי של אוכלוסיות החתולים ולהוביל לאבולוציה של צבעים ודפוסים חדשים.

🌍 וריאציות צבע ספציפיות לגזע

גזעי חתולים שונים מראים לעתים קרובות וריאציות צבע ספציפיות האופייניות לגזע. שיטות גידול סלקטיביות מילאו תפקיד משמעותי בביסוס צבעים ודפוסים ספציפיים לגזע. מגדלים בוחרים בקפידה חתולים בעלי תכונות רצויות להתרבות, ומגדילים בהדרגה את התדירות של תכונות אלו באוכלוסייה.

לדוגמה, הגזע הכחול הרוסי ידוע במעילו הכחול-אפור הייחודי. צבע זה הוא תוצאה של הגן ה'דולל' הפועל על פיגמנט שחור. הגזע הפרסי מגיע במגוון רחב של צבעים ודוגמאות, כולל צבעים אחידים, דפוסי טאבי ודוגמאות צבעוניות. הגזע הסיאמי מפורסם בדוגמת הצבעים שלו, עם נקודות כהות מנוגדות לגוף בהיר.

וריאציות צבע ספציפיות לגזע הן עדות לכוחה של רבייה סלקטיבית בעיצוב המראה של חתולי בית. על ידי בחירה קפדנית של חתולים בעלי תכונות רצויות, מגדלים יצרו מגוון מגוון של גזעים עם שילובי צבעים ודפוסים ייחודיים.